מה אם הבעיה שאתם מנסה לפתור - בכלל לא אמורה להיפתר?

במשך שנים לימדו אותנו שקונפליקט הוא בעיה. וכשיש בעיה, חייבים למצוא לה פתרון. אנחנו ניגשים לזה כמו למשוואה מתמטית: מציבים משתנים, מחשבים תוצאה ומחפשים את ה"אקס" שיסגור את הסיפור.

אבל חלק מהקונפליקטים הגדולים ביותר בארגונים הם בכלל לא "בעיות". הם קריאה לשינוי מבנה החשיבה.

הנה דוגמה מהשטח:

שתי מחלקות בארגון גלובלי נקלעו לויכוח יצרי על תקציב. צד א' דרש שיווק, צד ב' נלחם על פיתוח. הטונים עלו, הנתונים נזרקו לאוויר, ושום פשרה לא נראתה באופק.

השינוי קרה כשמישהו עצר לרגע ושאל: "מה אם בכלל לא מדובר בתקציב, אלא בדרך שבה אנחנו מגדירים הצלחה?"

ברגע אחד, המאבק על המספרים הפך לדיון על זהות ותרבות ארגונית. הקונפליקט לא "נפתר", הוא פשוט הפך למיותר בתוך מסגרת חדשה.

עקרון ההיפוך: אל תפרצו את הקיר, תבדקו אם הוא שם

פסיכולוגים החוקרים יצירתיות גילו שדווקא כשאנחנו הופכים את ההנחות הבסיסיות שלנו, מופיעים הפתרונות המפתיעים ביותר.

במקום לחפש את ה"אמצע" (שלרוב משאיר את שני הצדדים מתוסכלים), אנחנו מחפשים את "המציאות השלישית": לא המציאות של צד א'. לא המציאות של צד ב', אלא מבנה חדש שמשנה את כללי המשחק.

למה זה כל כך קשה?

כי זה דורש אומץ לוותר על הדחפים הכי בסיסיים שלנו:

• הרצון לנצח.

• הצורך להיות צודק.

• הפיתוי להכריע.

באומנויות לחימה יפניות, המטרה היא לא להכות חזק יותר, אלא לנצל את תנועת היריב כדי ליצור איזון חדש. במו"מ יצירתי, המטרה היא לא לפתור את הקונפליקט, אלא להמיס אותו לתוך מבנה חשיבה אחר.

נקודה למחשבה למנהלים ויזמים: בפעם הבאה שאתם נתקעים בקיר בתוך מו"מ, עצרו לשניה. אל תנסו לשכנע, אל תחפשו הסכמה. תשאלו: "איזו שפה אחרת תאפשר לשני הצדדים להתקיים כאן?".

לפעמים, הקונפליקט לא נועד להיפתר. הוא נועד להזיז אותנו למקום חדש.